Until the beginning of the 20th C.  dental academic professional education was  rarely available. There were no official requirements and no licensing to practice dentistry. Anyone could enter the profession.
Mostly the trade was passed in the family or by apprenticeship with a practicing dentist.
On the other hand, the dentists were not so happy to share their trade secrets with the students, due to high competition and the profitability of the profession.
In this situation the books and even more so dental catalogs were the best and frequently the only source for gaining knowledge and keeping up to date.
The most serious books had leather covers.

עד לתחילת המאה ה-20, השכלה דנטלית אקדמית הייתה נדירה ובלתי נגישה. לא נקבעו דרישות  חוקיות לעיסוק ברפואת שיניים ולא נדרש רישוי. המקצוע היה פתוח לכולם. הידע והמיומנות עברו במשפחה מדור לדור או על ידי התלמדות אצל רופא שיניים פעיל.

מצד שני- רופאי השיניים נמנעו מחשיפת סודות המקצוע – עקב התחרות הגבוהה ורווחיות המקצוע. במצב זה, ספרי רפואת השיניים הנדירים ולא פחות מהם- הקטלוגים של היצרנים, היוו מקור מעולה ולפעמים יחיד לרכישת ידע או היחשפות למוצרים החדשים ולטכניקות מתקדמות. הספרים הרציניים במיוחד זכו לכריכות עור מהודרות.